החלטה בבקשת המדינה להבהרת גז"ד וניסוח פקודת מאסר בעניינו של משה איבגי לאחר הסגרתו מארגנטינה

1.   בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה להבהרת גזר דין וניסוח פקודת מאסר לאחר הסגרה" (להלן: "בקשת ההבהרה"). בתמצית, ביקשה המאשימה (להלן: "המבקשת") כי ביהמ"ש יבהיר את גזר דינו של המשיב שניתן ביום 30.5.00 ולפיו על המשיב לרצות חמש שנות מאסר. את בקשתה זו עיגנה המבקשת בסעיף 3 לחוק סדר הדין הפליל [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ) ובסמכותו הטבועה של בית המשפט.

2.   ביום 24.10.99 נדון המשיב לעונש של שש עשרה שנות מאסר לאחר שהורשע בעבירות של רצח בכוונה תחילה, רצח תוך ביצוע עבירה, קשירת קשר לביצוע פשע ונשיאת נשק שלא כדין (תפ"ח 45/94). ערעורו של המשיב על חומרת העונש נדחה (להלן: "פרשיית הרצח").

3.   ביום 30.5.00 נדון המשיב על ידי מותב זה ב-ת"פ 10316/98 לחמש שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה על סעיף 499(א)(1), שוד מזויין בחבורה, עבירה על סעיף 402(ב)+סעיף 25+29(ב) לחוק העונשין, ניסיון לשוד מזויין בחבורה סעיף 402(ב)+סעיף 25+סעיף 29(ב) לחוק העונשין ושיבוש הליכי משפט, עבירה על סעיף 244 לחוק העונשין (להלן: "פרשיית השוד").

עונש מאסר זה נגזר עליו במצטבר לכל עונש מאסר אחר אותו הוא מרצה. פקודת מאסר מתאימה נחתמה על ידי באותו יום. בפקודת המאסר צוינו סעיפי העבירות בגינן הורשע ונגזר דינו של המשיב (4 עבירות). ערעור המשיב על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה בבית משפט העליון (ע"פ 5036/00, 5084/00 מיום 12.11.02).

4.     בחודש מאי 2004 יצא המשיב לחופשה מבית הסוהר אולם לא חזר להתייצב להמשך מאסרו. המשיב נמלט לארגנטינה והמאשימה הגישה בקשה להסגרתו של המשיב הן בגין פרשת הרצח והן בגין פרשת השוד. הליכי ההסגרה בארגנטינה נמשכו שנים רבות וביום 8.5.12 אישר בית המשפט העליון בארגנטינה את הסגרתו של המשיב לישראל (להלן: " החלטת ההסגרה"). בהחלטת ההסגרה נקבע כי המשיב יוסגר לישראל בגין עבירות של ניסיון לשוד מזויין בחבורה ושוד מזויין בחבורה, אולם לא יוסגר בגין פרשת הרצח ובגין העבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט.

5.     ביום 20.11.13 הוסגר המשיב מארגנטינה לישראל.

6.     בתאריך 21.11.13 הגישה המבקשת באמצעות נציגיה, פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) והמחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, את בקשת ההבהרה בה התבקשתי להבהיר את גזר דיני בעניינו של המשיב בפרשיית השוד. הנמקתה של המבקשת מצויה בסעיפים 11+12 לבקשה, ולהלן נוסחה:

" 11.מאחר ובית המשפט גזר את דינו של המשיב בהתייחס לכל הפרשייה השניה כמכלול ומאחר והמשיב הוסגר לישראל בגין עבירת השוד וניסיון לשוד בלבד, עותרת המבקשת לבית המשפט להבהיר את גזר דינו ולקבוע כי העונשים אשר נקבעו לכל עבירה בגזר הדין, הוטלו בחפיפה זה לזה. כך שבסך הכל ירצה המשיב חמש שנות מאסר.

12. מהכרעת הדין ובעיקר מלשון גזר הדין עולה כי מעשי השוד המזוין בחבורה והניסיון לשוד מזוין בחבורה, הם העומדים במוקד הענישה. בעוד שמעשי הקשר ועבירת השיבוש עומדים בנסיבות הענין, בשולי הפרשה...". המבקשת עתרה להותיר את עונש המאסר שנגזר על המשיב (5 שנות מאסר) על כנו ולקבוע כי " הלכה למעשה, דינו של המשיב בגין שתי העבירות שבגינן הוסגר הוא 5 שנות מאסר ולתקן בהתאמה את פקודת המאסר."

7.   בתאריך 1.12.13 הוגשה תגובתו של המשיב באמצעות בא כוחו, בה התבקש בית המשפט לדחות מכל וכל את בקשת התביעה מן הנימוקים הבאים:

א)         הנימוק הראשון מתייחס לסמכותו של בית המשפט להיזקק לבקשת ההבהרה. לטענת המשיב, " המקרה דנא אינו נופל לאותם מקרים של סמכות טבועה". שכן, בחלוף יותר מעשור מאז ניתן גזר הדין לא יכול בית המשפט להיזקק לבקשת הבהרה של גז"ד שהפך לחלוט. עוד טוען המשיב כי " סמכות טבועה של בית המשפט קמה עת עסקינן בנושאים דיוניים ומנהליים גרידא ובמקרים חריגים ונדירים בלבד." בעוד שבענייננו מדובר בבקשה שהינה מהותית היורדת לשורש הסמכות ואין עניינה נושא דיון ונוהל גרידא.

ב)         הנימוק השני מתייחס לגופו של ענין משלטענת המשיב בקשתה של המבקשת " מפרה הלכה למעשה את הסכם ההסגרה עם ארגנטינה וחוטאת לכל עקרונות אמנת ההסגרה ומחויבויות בינלאומיות בין מדינת ישראל למדינות זרות." (סעיף 5 לתגובת המשיב).

8.   לחילופין טען המשיב שבמידה ובית המשפט יזקק לבקשה ויקנה סמכות לדון בבקשת המבקשת, שאזי יתבקש בית המשפט " לקבוע כי יש להפחית, כנדרש ובהתאם לגזר הדין בכפוף להסכם ההסגרה ועקרונות אמנת ההסגרה את עבירות קשירת הקשר ושיבוש הליכי המשפט, מהעונש הכולל אשר הושת על המבקש שהינו 5 שנות מאסר בפועל."

9.   בתאריך 22.1.14 התקיים דיון בו חזרו הצדדים על טענותיהם בעל פה. ב"כ המבקשת הסביר כי הפניה לבית המשפט שיעשה שימוש ב"סמכותו הטבועה" נעשית לאור נסיבות חריגות ויוצאות דופן שהמשיב יצר במעשיו, כאשר בריחתו הולידה סיטואציה שהחוק לא צפה. הוא הפנה לדברים שנאמרו ב-בש"פ 17601/01 פלוני נ' מ"י, "במקום שהחוק החרות קובע בהליך פלילי סמכויות במפורש ובמפורט סמכות טבועה לא תמצא את מקומה." כשמן הלאו שבדברים שלעיל ניתן לשמוע את ההן, קרי: בענייננו משהחוק החרות לא קבע במפורש את שיש לעשות, שאז ניתן לפנות ל"סמכותו הטבועה" של בית המשפט בהיותה מוצא אחרון לפתרון הסיטואציה, שהמשיב יצר בבריחתו. עוד הוסיף וטען כי " בחקיקה הישראלית קיימת לקונה שלא הביאה בחשבון מקרה דומה מה שמצריך את בית המשפט להיזקק לסמכותו הטבועה".

10. ד י ו ן

לצורך הכרעה בבקשה לגופא, על המבקשת לשכנע תחילה, כי לבית המשפט סמכות להיזקק לבקשה. ב"כ המבקשת סומכת יתדותיה בענין סמכותו של בית המשפט להיזקק לבקשת ההבהרה על שני אדנים:

א)      סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ), שכותרתו ונוסחו כדלקמן:

"סדר דין באין הוראות

3. בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק."